הקדמה ורקע

בעבר, נשמרו ועברו סיפורים ומידע מדור לדור, כירושה מאב לבן ומאם לבתה. אנשים זכרו ידעו והכירו את פרטי שושלת היוחסין שלהם, את הסיפורים האישיים, החברתיים, המשפחתיים והקהילתיים. המידע סופר והועבר לאורך שנים רבות, וכך נוצרה שרשרת של חוליות חזקות השזורות אלה באלה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה התחוללה שואת העם היהודי שהטביעה חותם עמוק ומדמם. חוליות שרשרת הדורות נותקו. משפחות שלמות נכחדו ונשארו ללא זכר, קהילות רבות נמחקו מעל פני האדמה והמורשת הופסקה. דור שלם עבר סבל, פחד, מחסור, זוועות ורוע בלתי נתפס. נגזר על דור זה לחיות כל ימי חייו עם הכאב, הזיכרונות והגעגועים.

הזיכרון האישי נדחק בתקופת המלחמה ולאחריה לתחתית סדר העדיפויות. חשוב יותר היה לשרוד, לאסוף את השברים, להיבנות מחדש, ליצור חברה חדשה במולדת חדשה, להצמיח ולגדל משפחות, ולחיות.

לנו הדור השני, יש תפקיד ומסר. חובתנו לאסוף את הזיכרונות והסיפורים, לחבר את החלקים, ולנסח אותם בדרך הנותנת משמעות לחיינו.

“והגדת לבנך” — זוהי לא בקשה ולא המלצה. זהו ציווי הממשיך את מדורת השבט שלנו.

ביהדות קיים ציווי מיוחד שאינו מצוי בשום דת אחרת והוא “והגדת לבנך”. הוא מבטיח שהמורשת תעבור לדור העתיד. הוא מבטיח שהמסורת תשמר, הוא מבטיח את שימור הזיכרון ההיסטורי האישי והקולקטיבי. חובה עלינו לזכור ולהעביר את המורשת לבאים אחרינו.

ספרי הזיכרון

• בשנת 1965 התפרסם ספר זיכרון לאזור שווינציאן, שבו כתבו גם בני פודברודז’ וקימלישוק.
• בשנת 2000 יצא לאור ספר זיכרון לפודברודז’ — קהילה שנחרבה, בעריכת אריה חבקין.
• בשנת 2004 התפרסם ספרו של שמואל קרול, “מוליק הז’וליק”.

על שמה של העיירה

לעיירה שמות רבים, כמספר השלטונות שעברו בה. בעברית וביידיש נכתב פודברודז’ (פּאָדבראָדז); בפולנית Podbrodzie; בליטאית, שמה הרשמי כיום, Pabradė; ברוסית Подбродзе. מקור השם במילה הפולנית “ברוד” — מקום רדוד בנהר שאפשר לחצות בו. באתר זה אנו משתמשים בשם העברי, ולצידו בשמות האחרים, כדי שכל מי שמחפש את העיירה, בכל שפה, ימצא אותה.

ליטא מצויה ביבשת אירופה — היא אחת משלוש המדינות הבלטיות המצויות ממזרח לים הבלטי, והדרומית ביניהן: ליטא, לטביה ואסטוניה.

• שטחה: 65,200 קמ“ר (פי 3 ממדינת ישראל)
• אוכלוסייה: 3.6 מיליון נפש. הרכב: 80% ליטאים, 9% רוסים, 7.5% פולנים, 2% ביילורוסים.
• בירת המדינה: העיר וילנה המונה 560,000 נפש
• קבלת עצמאות מברית המועצות: 6.9.1991
• משטר: דמוקרטיה פרלמנטרית
• דת: מרבית האוכלוסייה קתולית

ליטא מדינה מישורית, הנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 292 מטר. במדינה 2,800 אגמים. אקלימה ממוזג — החורף קר ומושלג והטמפרטורות יורדות מתחת לאפס, הקיץ חמים ונעים. גשמים יורדים בכל עונות השנה.

25% משטח המדינה מכוסה ביערות שרובם עצי אורן ואשוח. במדינה מגוון בעלי חיים כגון: איילים, זאבים, שועלים, חזירי בר, לוטרות, ברווזים, אווזי בר וברבורים.

מבחינה היסטורית נחשבת ליטא למדינה החל מהכתרתו של מינדאוגאס למלך ליטא ב-1253. מאוחר יותר במהלך כיבושיו של גדימינאס הפכה ליטא להיות חלק מהדוכסות הגדולה של ליטא העצמאית והרב-לאומית, שכללה גם חלקים מבלארוס ואוקראינה. בשנת 1386 התאחדה הדוכסות עם פולין.

ב-1569 התמזגו פולין והדוכסות באופן רשמי למדינה חדשה בשם “חבר העמים הפולני-ליטאי”. האיחוד נשאר בתוקף עד חוקת מאי הפולנית בשנת 1791, שביטלה את כל החלוקות המחוזיות ומיזגה אותם לממלכת פולין. זמן קצר לאחר מכן חולקה הממלכה החדשה בין האימפריה הרוסית, הפרוסית והאוסטרית.

ליטא חידשה את עצמאותה ב-1918 בשטח מוגבל. היא איבדה את רוב שטחיה לטובת ברית המועצות, והוטרדה בנושאי סכסוכי שטחים על ידי פולין וגרמניה. בשנים 1918–1939 הייתה וילנה בירת המדינה תחת שלטון פולני, והעיר קובנה שימשה כבירה זמנית. ליטא לא הכירה בשליטת פולין בווילנה.

ב-1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב וחלוקתה של פולין בין גרמניה לרוסיה, דרשה רוסיה שהעיר וילנה תוחזר לליטא וליטא תישאר בתחום השפעתה. זו הסיבה לפלישתה של רוסיה לליטא ביוני 1940. ב-1941 הפרו הגרמנים את ההסכם וכבשו את השטחים שהיו בשליטת רוסיה, כולל ליטא. בשנת 1944 כבשו הסובייטים את ליטא מידי הצבא הגרמני, וזו חזרה להיות רפובליקה סוציאליסטית של ברית המועצות עד 1990.

היהודים הגיעו לליטא במאה ה-14, במאה ה-15 גורשו והורשו לחזור במאה ה-16. הם היו נתונים לרדיפות. מהמאה ה-17 נודעה יהדות ליטא במרכזי התורה שלה. לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 חלה התחדשות ותנופה בהשראתו של רבי אליהו, “הגאון מווילנה”, וזכו למעמד בכורה בעולם.

ליהודי ליטא, שכונו “ליטוואקים” (Litvaks), יצא שם של למדנים. בליטא היו ישיבות מפורסמות כמו מיר, וולוז’ין, טלז, סלובודקה ופוניבז’. ליטא הייתה מעוז למתנגדי החסידות.

במהלך המאה ה-19 התקיימה בליטא פעילות ציונית ענפה — מרכז לחובבי ציון, בונד ומרכז להשכלה ולספרות עברית.

באוקטובר 1939 חיו בליטא כ-250,000 יהודים שהיוו 10% מהאוכלוסייה. יהודי וילנה היוו 30% מאוכלוסיית העיר, וזכו לכינוי “ירושלים דליטא”.

עם סיום מלחמת העולם השנייה, מספרם של יהודי ליטא ששרדו את השואה באזורים שהיו בשליטה הנאצית נאמד בכ-8,000, ומספרם של יהודי ליטא ששרדו באזורים שהיו בשליטת ברית המועצות — כ-4,000. מרבית הניצולים עלו לישראל, מיעוטם לארצות הברית.

כיום חיים בליטא כ-5,000 יהודים, המרוכזים בעיר הבירה וילנה ובקובנה.