אזכרות

האזכרות לזכרם של הנספים בשואה החלו עוד בפודברודז’, לאחר שחרור וילנה והסביבה ב-1944, בביתם של גולדה ובורה שפירא. וכך כתב בורה בזיכרונותיו:

שלוש שנים מאז נכבשה פודברודז’ על ידי הנאצים ועוזריהם הליטאים, ימח שמם, וחיי היהודים הפכו להפקר: רציחות, חטיפות ואקציות, ללא הבחנה, ביום ובלילה דמנו נשפך. ועל כן כל יום הוא בשבילנו יום זיכרון והנצחה.

בורה ראה חובה ושליחות בזיכרון ובהנצחה. הוא פתח את ביתו, ויחד עם אשתו ובנותיו הקים ועד של מספר ניצולים, ומאז 1944 נערכו האזכרות בביתם. כאשר חלק מהשורדים עזבו את פודברודז’ בדרכם לישראל, נערכו האזכרות במחנות העקורים בגרמניה, ביוזמתם הברוכה של בורה שפירא, בורה בלושינסקי ובן ציון לאפ. וכך נמשך הרצף עד שהגיעו לארץ כ-100 ניצולים.

תאריך האזכרה נקבע לי“ג במרחשוון, היום בו נרצחו יהודי פודברודז’ בגטו קימלישוק. לעולם לא נדע את מספרם המדויק של הנרצחים.

עם ההגעה לישראל נמשכו האזכרות במשך 30 שנה בחיפה, בביתם של גולדה ובורה שפירא ז“ל ברחוב הנזירות 5. בורה טרח להכין הזמנות, וגולדה ושלוש הבנות טרחו בהכנת הכיבוד. לאחר האזכרה היו החברים יושבים ומעלים זיכרונות מהעיירה הקטנה והאהובה; הפליא לספר אהרון בברסקי. לאחר מספר שנים עברו האזכרות למועדון ברחוב הנביאים; סייעו אליהו ולייזר גורדון, ובורה וריבה בלושינסקי.

אזכרות בחיפה

לאחר מותם של גולדה ובורה התקיימו האזכרות באולמי “ביתנו” ברחוב ירושלים, בעזרתה של ריבה בלושינסקי. לאחר מכן עברו האזכרות למשך עשור לחדרה, לביתם של מרים וישראל רוטנברג ז“ל.

אזכרות בחדרה, אצל משפחת רוטנברג

נערכו מספר מפגשים בכפר חוגלה, ביוזמת אדי נרוצקי.

אזכרה בכפר חוגלה

בשנת 1989 הוקמה המצבה בבית העלמין החדש בחולון, ומאז מתקיימות שם האזכרות מדי שנה.

אזכרות בבית העלמין החדש בחולון